יום רביעי, 18 בנובמבר 2015

תיירות היין בארץ

תיירות היין בארץ. 

תיירות היין תופסת תאוצה בימים אלו בארץ, והיא לאט לאט מתחילה להתייצב לאחר שבמשך מאות ואף אלפי שנים היא עברה תהפוכות רבות. בכתבה זו אני מתכוון לשרטט קווים לדמותה של תיירות היין מראשיתה ועד לימינו אנו, דרך התנ"ך, ארץ ישראל הקדומה, העליות הראשונות לארץ ותיירות היין העכשווית כפי שהיא כיום. אגע בהגדרתה של תיירות היין, מה היא, איך היא באה לידי ביטוי ומי הם צרכניה.


תיירות היין בארץ ובעולם הינה נושא מרתק ומעניין. לפני הכול, נשאלת השאלה – למה לנו ללכת לטיול שסובב סביב יין? התשובה מורכבת מאוד וכרוכה בהרבה הסברים, אך עיקרה הוא שתרבות היין מכילה בתוכה המון אמנותיות, תרבות, וייחודיות. יין הוא רומנטיקה, הוא משפר מצב רוח מהטובים בעולם, והוא מגיע בשלל צורות, צבעים וטעמים. לכל אחד בעולם יש יין שהוא יכול להתחבר אליו. וכאשר יוצאים לטיול הכולל סיורים בכרמים וביקבים, טועמים יינות ומפתחים סגנון טעם אישי, אנשים מבינים פתאום שיין הוא הרבה יותר מסתם מיץ ענבים אלכוהולי, והיין נכנס לתוך החיים האישיים ומלווה ומשפר את הרגעים החשובים בחיינו. ארוחות ערב עם המשפחה, חגים, אירועים, דייטים, ומה לא. על מנת להבין לעומק את התחום התיירותי המפותח והמיוחד הזה, אעבור בכתבה זו על כל מרכיבי תיירות היין.

היסטוריה רחוקה: 
כל מי שיצא לו לראות את הלוגו של משרד התיירות, או את הסמל של יקבי כרמל מזרחי, ראה איור שבו שני המרגלים התנכיים שנשלחו לרגל בארץ נושאים על כתפיהם מוט עבה שעליו תלוי אשכול ענבים גדול כל כך שלא הייתה להם דרך אחרת לשאת אותו (במדבר י"ג, כ"ג). 
הסיפור המקראי הזה, מראה לנו עד כמה שתרבות היין הייתה מפותחת בארץ כבר באותה תקופה. ארץ ישראל הייתה מאז ומעולם מקום נוח לגידול ענבים ליין.
כבר בספר בראשית ניתן ללמוד על נוח שהשתכר מהיין שלו לאחר שייצא מהתיבה – "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. וישת מן היין וישכר, ויתגל בתוך אהלו". (בראשית ט', כ'-כ"א(.
באותה התקופה, השימוש ביין היה דומה מאוד לשימוש שעושים בו היום. היין שימש לצורכי פולחן, לצרכי בריאות, למשתה, וכן, גם כדי סתם "לתפוס ראש". ההבדל הגדול הוא דווקא בהיקף הצריכה, שפעם היה גבוה והיום הרבה פחות.
למי שהתנ"ך אינו מהווה הוכחה מבחינתו, קיימות הוכחות חותכות כאן בארץ. גתות לדריכת ענבים ומערות לאחסון יין מלפני מאות ועד אלפי שנים קיימות לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל, בעיקר באזור הרי יהודה ועמק האלה ובחופים הדרומיים של הים התיכון.
אגדה מקומית מספרת כי שמו של השרדונה מקורו בעברית, מכיוון שהענבים המקוריים של הזן הגיעו מגפנים מהרי ירושלים. הראשונים שהביאו את הזן לצרפת היו צלבנים שיצאו לחפש מולדת והביאו איתם את הזן שקראו לו 'שער אדוני'. במבטא של איכרי צרפת הפך השם ל"שרדונה".

וכך, עד לתחילת המאה השביעית לספירה, ארץ ישראל הייתה יצרנית, צרכנית, ואף יצואנית יין מהגדולות בעולם, ואנשים מרחבי העולם הגיעו לאץ כדי לטעום ולשתות את היינות האיכותיים הללו.
בהמשך המאה השביעית, נכבשה ארץ ישראל על ידי האסלאם, ותרבות היין דעכה במהירות והחלה לגסוס באיטיות. מעט מאוד יין הותר לשתייה לטובת טקסים דתיים אצל היהודים והנוצרים, אבל הייצור המסחרי של היין פסק, עד למאה השבע עשרה, שבה החלו יהודים בעליות מאסיביות בחזרה לארץ ישראל.

הסטוריה קרובה:
ההתחלה של תעשיית היין המחודשת בארץ הייתה לפני כמאה וחמישים – מאתיים שנה. בשנת 1848 הוקם יקב שור, אחריו הוקם בשנת 1852 יקב טפרברג המשפחתי, בשנת 1870 הוקם בית ספר חקלאי ללימודי יין שנקרא "מקווה ישראל", ומעט לאחר מכן הברון רוטשילד הקים את יקבי כרמל מזרחי. (שלום בלייר, היסטוריה של היין בארץ ישראל) בעקבות נגיף הפילוכסירה שגרם להשמדה נרחבת של כרמים בכל אירופה, ובעקבות איסור בארה"ב על צריכת אלכוהול והמשבר הכלכלי החריף שפקד את אירופה, תעשיית היין כמעט נעלמה. המוסלמים שחיו בארץ הורידו את צריכת היין לרמה מהנמוכות בהיסטוריה של תעשיית היין בארץ, והציבור היהודי עבר למשקאות חריפים יותר כגון עראק, וודקה, ודומיהם. במשך שנים ארוכות התעשייה שרדה בקושי הולך וגובר, עד שהגיעו שנות השמונים המאוחרות של המאה הקודמת ואיתם יקבי הבוטיק.

 מהפכת יקבי הבוטיק:
בחלק השני של שנות השמונים של המאה שעברה החלו בכלכלה הישראלית תהליכי ליברליזציה והפרטה, שהשפיעו רבות על תעשיית היין. בנוסף, חלו הקלות משמעותיות בתהליכי יבוא של יין, והישראלים החלו לנסוע לחו"ל בהמוניהם, ונחשפו שם ליינות איכותיים שלא הכירו, ובעיקר לתרבות שתייה אחרת. במקביל, מהפיכת המידע האינטרנטי והטכנולוגי עזרה לישראל ליישר קו עם העולם, והיא עשתה זאת בהתלהבות. הנטייה העולמית להעדיף יינות אדומים אומצה בחום בארץ. בהתלהבות דומה אומצו הנהיה אחרי יינות מזנים כמו קברנה סוביניון ומרלו והנטייה ליינות בסגנון העולם החדש. וחשוב מכל, הישראלים החלו לשתות יין והכניסו אותו בשמחה לעולמם והבינו שיין לא חייב להיות דווקא בארוחה חגיגית או באירוע מיוחד ואפשר לשתות אותו גם סתם כך וליהנות מהטעמים הייחודיים שהוא מספק.
בתחילת שנת אלפיים הגרעין הקשה של אניני היין הישראלים כבר נחשף להיצע חסר התקדים של יינות מכמה עשרות יקבי בוטיק שונים. חלק קטן מיינות אלה אף זכה לתשומת לבה האוהדת של ביקורת היין הבינלאומית. ואולם, מבחינת הציבור הרחב, יקבי הבוטיק כמעט שלא היו קיימים עדיין בתודעה. נראה גם, שלפחות למחציתם לא הייתה כל בשורה מעניינת להציע - מבחינה מקצועית או מסחרית.
האחראי הגדול ביותר לעלייה שלנו על מפת היינות הגדולים בעולם הוא יקב רמת הגולם, שהיה מהראשונים שהחליטו לייצר יינות בדגש על איכות ולא על כמות. אחריו הלכו עוד מספר יקבים, וכיום רוב היקבים בארץ פועלים בדרך זו.
תופעה רחבת היקף וחשובה בהרבה בעשור החולף הייתה ייבוא היינות לישראל. הייבוא גדל בשנים האחרונות בשיעור ניכר מאוד. תגובתה של התעשייה הישראלית לכך, הוגדרה על-ידי רבים בענף היין כ"מעט מדי, מאוחר מדי". ואף על פי כן, לא נחה התעשייה הזו על שמריה: כרמים של זני איכות (בעיקר שרדונה, מרלו וקברנה סוביניון) ניטעו בישראל בהיקפים חסרי-תקדים, וזנים חדשים הוחדרו )לאחרונה משווקים שני יקבים ישראלים פינו נואר זני, סירה, קברנה פרנק ובבציר האחרון נבצרו בישראל גם ענבי סנג'ובזה וטמפרניו(.. (משרד התיירות, חוברת תיירות יין בישראל).
בעקבות העלייה המתמדת באיכות היין, הצרכנים הישראליים החלו להתעניין יותר והיקבים נדרשו לספק חוויית יין טובה ומעניינת יותר, וכך נולדה תיירות היין בארץ. יקבים החלו לשתף פעולה אחד עם השני ועם חברות תיירות, ויצרו מסלולי יין מרתקים שבהם עוברים במשך יום שלם בכמה יקבים, שומעים את הסיפורים שמאחוריהם וטועמים את היינות. 
  
תיירות היין - איך היא עובדת בפועל
רוב תיירי היין הינם צרכני יין ומשקאות אלכוהוליים אחרים אשר מחפשים להרחיב אופקים, ותרים אחר אזורי יין כדי שיהיו להם חוויות הקשורות ליין.
תיירות יין היא ביקור ביקבים ואזורי יין כדי לחוות את האיכות המיוחדת של אורח חיים עכשווי הקשור ליין ולמקורו – כולל יין ואוכל, נוף ופעילות תרבותית.. עולם חדש נפתח בעיני היקבים הצעירים שבארץ. משלב זה והלאה, היקבים היו צריכים להבין את המניעים של תיירי היין, ונדרש מהם לשנות דברים כמו עיצוב מחודש של היקב ושל מרתפי היין, פתיחת מרכזי מבקרים והעסקה של אנשי מכירות והדרכה. מצד שני, הקהל הוא אמנם חדש, אבל הוא מוגדר כ"קהל קל". אזורי היין בארץ הם יעדים שיכולים להציע מבחר מגוון ורב ממדי של חוויות לתיירי היין. בתיירות היין קיים אלמנט של נהנתנות, מכיוון שטעימת יין כרוכה באלכוהול ויש קשר הדוק לאוכל, חברה והרפיה, המצביעים על חוויה מפנקת.
והם בהחלט החלו לפנק. היקבים יצרו שיתופי פעולה אחד עם השני, יצרו קשרים עם חברות תיירות, החלו להעסיק אנשי פרסום ושיווק ועמלו קשה מאוד על יצירת מוניטין ליקבים וליינות שלהם. הם עיצבו מחדש את היקבים, הוסיפו אלמנטים של אירוח ובחלקם אף יצרו מסלולים חווייתיים אצלם ביקב המציעים לצרכן סיורים בכרמים, השתתפות בבצירים, הזמנות להשקות של יינות חדשים, אירועים מיוחדים, והצטרפות למועדון לקוחות אשר נהנה מהטבות בלעדיות.

 דוגמאות ותיירות היין בימינו:
כיום, קיימים עשרות מסלולים וחוויות אשר נותנים חוויה תיירותית המשולבת יין עם אוכל או טיולים ואפילו כמה המשולבים בתוך חבילות של בתי מלון.
לדוגמא – ציר היקבים של הרי ירושלים. על ציר אחד ניתן לבקר בשלושה יקבים הנמצאים במרחק של כעשר דקות נסיעה אחד מהשני. הראשון הוא יקב פלם (Flam), היושב בין כרמיו בסמוך לצומת אשתאול ומעמיד מדי שנה סטנדרטים חדשים ליין איכותי בארץ, השני הוא קסטל (Castel), הנמצא במושב רמת רזיאל והוא אחד מיקבי הבוטיק הראשונים בארץ ומהטובים והידועים בעולם, ואחרי נסיעה קצרה מזרחה מגיעים ליקב צובה (Tzuba), שיושב בקיבוץ צובה ומתגאה בציוד הטכנולוגי החדיש ביותר שקיים ומייצר יותר מעשרה סוגים שונים של יין.
הקהל של היום, בשונה מהקהל של פעם, כבר לא מסתפק במה שיש, והיקבים חייבים לשמור על ערנות מתמדת ויצירת חוויות יין חדשות. 
לדוגמא, יקב שאטו גולן שבמושב אליעד מציע חוויה הכוללת דריכה על ענבים כבימי קדם, יקב רמת הגולן שם דגש על חיבור היין לעולם הקולינרי על ידי פסטיבלים המשלבים גורמה ויין, ויקב אסף מציע חווית אירוח בצימרים הצמודים ליקב, המשלבת נופש עם יין.

 לסיכום:

תיירות היין עברה תהפוכות רבות. היו זמנים שבהן הייתה תיירות היין במודעות של כל אדם מן המניין, והיו גם תקופות ללא תיירות יין בכלל. עולה כי קיימת בימינו מגמת עלייה בתחום, ואיכות היין עולה בהתאמה. עם זאת, ניתן להסיק גם כי תיירות היין מושפעת מגורמים חיצוניים – ממשל, דת, מצב בטחוני ועוד. לפי מגמת העלייה הנרשמת בארץ, ייקח עוד זמן עד שנתברג למעמד "ארצות היין", אבל הדרך כבר סלולה. 
בברכת לחיים, 
בניה

אין תגובות:

פרסום תגובה